פסק-דין בתיק ע"פ 1308/07

כב' השופטת אסתר הלמן :

1.         נגד המערער הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בנצרת (פ' 2269/05), אשר ייחס לו עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות והדחה בחקירה. המערער הואשם כי תקף את שכנו, אלכסנדר זייצב, (להלן: "המתלונן"), ביום 25/06/04, בכך שהיכה בפניו באמצעות מקל, וכתוצאה מכך נפער חתך בפניו ודם ניגר ממנו, דבר שהצריך חיטוי והדבקה.

עוד נטען בכתב האישום, כי למחרת האירוע שתואר לעיל, הגיע המערער לביתו של המתלונן, והציע לפצותו בסכום כסף נכבד, ובלבד שלא יתלונן עליו במשטרה.

2.         המערער כפר בעובדות כתב האישום, הוא הודה כי נכח במקום במועדים המצויינים בכתב האישום, אך טען כי לא תקף את המתלונן וכי לא היה בידו מקל.

ביחס לעבירת ההדחה בחקירה, טען בתחילה הסניגור, כי העובדות בכתב האישום אינן מבססות את העבירה, ובהמשך כפר בעובדות, לפיהן הציע פיצוי כספי למתלונן.

3.         בפני בית המשפט קמא (כב' השופטת ל. יונג-גפר), הובאו ראיות הצדדים, ובהכרעת דינו, אימץ את עדויות התביעה, וקבע כי הוכח בפניו מעל לכל ספק סביר, כי המערער ביצע את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, ולכן הרשיעו בביצוען.

4.         על המערער נגזרו 6 חודשי מאסר בפועל, לריצוי בדרך של עבודות שרות, מאסר על תנאי של 12 חודשים, למשך 3 שנים, בגין כל עבירת אלימות מסוג פשע, ו - 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, בגין כל עבירת אלימות מסוג עוון. כמו כן, חויב המערער לחתום על התחייבות בסך 5,000 ש"ח להמנע מביצוע עבירה, ולשלם למתלונן פיצוי בסך 5,000 ש"ח.

5.         הערעור בפנינו נסוב אודות הכרעת הדין וחומרת גזר הדין.

הערעור על הכרעת הדין :

6.         הכרעת הדין התבססה על עדויות עדי התביעה, המתלונן, רעייתו, בתו, בעלה וידידו של המתלונן - ולדימיר, כשהעדות העיקרית, עדותו של המתלונן, הותירה רושם מהימן על בית המשפט, חרף סתירות לא מהותיות שמצא בה.

עדותו של המתלונן נתחזקה ביתר העדויות לעיל, כאשר עדותה של אשתו, שנכחה בעת התקיפה, היתה עדות נוספת ישירה לאירוע.

בתו של המתלונן, מריה, חיזקה את עדותו של המתלונן, באשר לאירוע התקיפה. הבת תיארה את מצבו של המתלונן, סמוך לאחר האירוע, וכן העידה כי הוא סיפר לה באותה ההזדמנות כי הוא הותקף ע"י המערער. מריה היתה עדה ישירה למפגש בין המערער למתלונן, שבעקבותיו יוחסה לו עבירת ההדחה בחקירה. לפי עדותה, היא נכחה בעת שהמערער התנצל בפני המתלונן, ביקש סליחתו ואף כרע בפניו ברך, בבקשה שלא יפנה למשטרה, ואף הציע לשלם את הוצאותיו ואת כל מה שקשור בפגיעה במצבו הבריאותי.

בעלה של הבת, רומן, העיד אף הוא, כי נכח בפגישה בה התנצל המערער בפני המתלונן והציע לפצותו. יתירה מכך, רומן העיד כי לאחר שהמתלונן דחה את הצעת המערער לפצותו, במטרה שימנע מלערב את המשטרה, ביקש המערער לשוחח איתו, רומן עלה עימו לדירתו, שם שוחחו עימו המערער ואחיו והפצירו בו כי ישכנע את המתלונן שלא יפנה למשטרה.

ולדימיר, ידידו של המתלונן, פגש בו זמן קצר לפני אירוע התקיפה באופן אקראי ברחוב ונלווה אליו לביתו. השניים פגשו במערער ברחוב, והמתלונן הציגו בפני ולדימיר כשכן, אשר גורם נזק לדירת המתלונן עקב נזילות מים מדירתו. השלושה עלו במדרגות הבנין, כאשר המערער המשיך ועלה לדירתו, ובעת שולדימיר והמתלונן עמדו עדיין בחדר המדרגות, ירד המערער, כשבידו סוג של מקל, והיכה את המתלונן בראשו.

בית המשפט קמא התרשם כי גם עדים אלו היו מהימנים, עדותם היתה עקבית, ברורה ומסודרת, וגרסתם לא נבעה מתאום העדויות ביניהם.

גרסתו הראשונית של המתלונן נמסרה מיד לאחר האירוע לרס"ר גופמן נתן, אשר הגיע לדירתו בשעה 20.05, הבחין בחבלה בראשו, בכתמי דם בחדר המדרגות ועל המשקוף, ושמע ממנו את פרטי התוקף.

רס"ר גופמן, שעדותו היתה מהימנה על בית המשפט קמא, והוא ראה בה חיזוק לגרסת התביעה, העיד כי חיפש את המערער בביתו, והוא לא נמצא שם.

עוד ניתן להוסיף כי התעוד הרפואי ת/1, תומך אף הוא בגרסת המתלונן. המתלונן נתקבל בחדר המיון בשעה 21.01 כשהוא סובל מחבלה בראש, עם פצע קרוע ומדמם באורך של כ - 3 ס"מ. המתלונן מסר אמנם כי הותקף ונחבל באמצעות אלת בייסבול, אך בית המשפט קמא קבע כי אין בהשערה זו של המתלונן בנוגע לסוג המקל שבו הוכה, כדי להצביע על חוסר מהימנות בגרסתו.

לעומת העדויות המהימנות שהובאו מטעם התביעה, נשמעו בפני בית המשפט קמא עדויות ההגנה, אותן דחה כבלתי מהימנות. הכוונה לעדויותיהם של המערער ואחיו מרט, אשר סתרו זו את זו בפרטים מהותיים, לא היו עקביות ובית המשפט קמא התרשם כי בנסיונם להסביר את הסתירות ביניהם, רק הוסיפו שקרים חדשים, והכל במטרה להרחיק את האשמה מן המערער.